שמאי מקרקעין דורון ברינקר

מאמר  פסילת מומחה בית משפט
מאת מהנדס רון ארדארד בדק בית 6.3.10

ספר דברים, פרשת שופטים, פסוק י"ט:

"לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"

הכלי יקר מפרש:

"ולשון הטיה מורה ששני הבעלי דינין יהיו שווים בעיניו כאילו היו שניהם מונחים בכף מאזניים השווים לבלתי היות לשום כף הכרע ונטייה לשום צד, וזהו ענין לא תכיר פנים שיהיה דומה כאילו אינו מכיר שום אחד מהם."

כמעט בכל תיק ליקויי בניה בו מבוצעות חוות דעת הנדסיות של שני הצדדים (לרוב דייר מול קבלן), קיימות סתירות רבות בין שתי חוות הדעת.

לעיתים מדובר בהפרש של עד 90% בין חוות דעת מטעם הדייר לבין חוות דעת מטעם הקבלן.

העובדה כי מדובר בתקנים שרוב רובם פשוטים מבחינה הנדסית, לא מפריעה להבדל התהומי שבין שתי חוות הדעת.

אי לכך נאלץ השופט להזמין מומחה מטעמו. תפקידו של מומחה מטעם בית המשפט לקבוע האם הליקוי אכן בגדר ליקוי או לא, כאשר אמות המידה המנחות אותו הן בעיקר רשימת החוקים (קרי, תקנות התכנון והבניה, תקנים ישראלים, תקנות הג"א לממ"ד, חוק החשמל והוראות למתקני תברואה) ואמת ביצוע מקובלת בתחום הבניה (Good Practice).

כשנקבע מומחה בית משפט ע"י השופט נמצאים שני הצדדים במצב של מבוכה. כל צד מקווה שהמומחה שייבחר יהיה מומחה הוגן וניטרלי שאינו תומך יתר על המידה בקבלנים ולא בדיירים.

החלטות המהנדס מטעם בית המשפט לכל ליקוי וליקוי יהיו מן הסתם מבוססות על ניסיונו. מהנדס שניסיונו העיקרי הוא מתחום הביצוע (כשכיר אצל קבלנים) יהיה בעל אוריינטציה קבלנית ומומחה שהגיע מתחום ביקורת מבנים או בקרת איכות או פיקוח יהיה בעל אוריינטציה אחרת.

כמובן שמומחה מטעם בית משפט מנוסה והוגן יהיה מודע לאוריינטציה הנובעת מניסיונו ויידע להחליט החלטות הוגנות וניטרליות.

אך לא תמיד כך קורה.

לעיתים אחד הצדדים יודע מראש כי בחירת מומחה מסוים ע"י בית המשפט עלול לשרת את הצד השני ולכן מבקש לפסלו.

לדוגמא, אם מדובר במומחה שעובד בדרך כלל עם קבלנים או לחלופין עובד בדרך כלל עם דיירים, או מומחה שנמצא ביריבות אישית עם אחד ממומחי הצדדים.

ברוב המקרים מסרב בית המשפט לפסול את המומחה מטעמו. אך קיימים מקרים מסוימים בהם כן ניתן לפסול מומחה.

א. אם המומחה היה בעבר חשוד בהטיה לאחד הצדדים.

ב. אם קיימת יריבות אישית בין מומחה בית המשפט למומחה אחד הצדדים.

מקרה א' הנו מקרה פשוט ובמידה וקיימות הוכחות להטיית המומחה יש להביאם לידיעת השופט (מיד לאחר המינוי) ולדרוש פסילה.

מקרה ב' הנו סבוך יותר. ראשית, יריבות אישית הנה קשה להוכחה ושנית, גם אם היא מוכחת, השופט אינו ממהר לפסול את המומחה מטעמו ונוטה לסמוך עליו שיתגבר על היריבות.

אך בפועל, כידוע, אדם נתון לכעסיו ויריבות אישית בהחלט יכולה להטות את הכף ולפגוע באחד הצדדים.

בהחלטת השופטת שאדן נשף-אבו אחמד בתיק ת"א 1642-10-07 בעפולה נפסק שעקב יריבות אישית בין מומחה בית המשפט ומומחה הדיירים ייפסל מומחה ביהמ"ש ויוחלף.

השופטת הסתמכה על הנחת היסוד הבאה:

על מנת להוכיח את היריבות הציג עורך דין מטעם התובע (הדייר) מכתב מהמומחה מטעמו אל מומחה ביהמ"ש בתיק אחר בו שירת מומחה ביהמ"ש כמהנדס מטעם הקבלן.

במכתב פורטו דברים המוכיחים כי אכן קיימת יריבות בין המומחים.

השופטת אפשרה למומחה ביהמ"ש להגיב והוא הכחיש כי מדובר ביריבות אישית וטען כי בכל מקרה הוא יכול להיות ניטרלי גם אם קיימת יריבות.

עורך הדין מטעם התובעים הציג בתגובה ציטוטים מחוות דעת נגדית של מומחה בית המשפט שם שימש שוב כמומחה מטעם קבלן בתיק אחר ובהם הוא משתלח במומחה מטעם הדיירים.

השופטת קבלה את טענת התובע ופסלה את מומחה בית המשפט.

לסיכום, כפי שברור שמומחה ניטרלי מטעם בית משפט אינו יכול להיות ביחסי חברות עם אחד הצדדים, ברור שגם אסור שתהיה יריבות בינו לבין אחד הצדדים. אחרת, כפי שהבאנו מדברי המקרא, "יכיר" מומחה ביהמ"ש את אחד הצדדים ועלול להטות את הדין.

המאמר באדיבות ארד בדק בית והחברה לרישוי עסקים